פסק-דין בתיק ת"א 40358-03-11

            התובע טוען כי בינו לבין הנתבעת נכרת הסכם, לפיו יפנה רכבים על פי הוראות מחלקת האכיפה של הנתבעת. לטענתו, הוא ביצע פינוי של רכבים רבים ואחסן אותם במגרש ששכר למטרה זו. אך כשהגיש לנתבעת חשבוניות בגין הגרירה והאחסון, סרבה הנתבעת לשלם לו וגזברה הציע לו, במקום הסכום הנקוב בחשבוניות, תשלום חד פעמי בסכום של 30,000 ש"ח.

2.         הנתבעת מכחישה את טענות התובע. 

            לטענתה, לא נכרת הסכם מחייב בינה ובין התובע ומהגשת התביעה נודף, לטענתה, ריח של חוסר תום לב (סעיף 5 לכתב ההגנה). 

            לטענת הנתבעת, במהלך השנים 2009-2010 הוקמה על ידה מחלקת פיקוח עירונית לאכיפת חוקי העזר החלים ביישוב, ובין היתר, טיפלה מחלקה זו בפינוי גרוטאות רכב שהונחו בשטחים ציבוריים. בהתאם, הציג מנהל מחלקת הפיקוח הצעת מחיר שנתן התובע, לפינוי רכבים ואחסונם, והיועץ המשפטי הנחה את הנתבעת כי התקשרות זו טעונה התמחרות על ידי הצעות מחיר או מכרז, והתיר רק הזמנה והתקשרות חד פעמיים מהתובע.

            לפיכך, לטענת הנתבעת, הוצאה הזמנה לגרירת 10 רכבים בלבד ולאחסונם במשך 60 יום, כשהיקף אותה הזמנה, על פי התעריפים שנתן התובע. בהצעה המחיר שנתן -  29,290 ש"ח.

            לטענת הנתבעת, חרף ההזמנה המוגבלת, החל התובע לגרור רכבים ברחבי היישוב, מבלי שקיבל הזמנת עבודה מתאימה מהנתבעת, ואף סרב מאוחר יותר לשחרר את אותם רכבים לידי הבעלים.

            לטענת הנתבעת, בהעדר הזמנת עבודה מסודרת וחתומה כדין, אין התובע זכאי לתשלום הנדרש על ידו בכתב התביעה.

            הנתבעת טענה גם כי כלל לא ידוע לה אם הגרירה של אותם רכבים נעשתה על דעת מנהל מחלוקת פיקוח או לפי דרישתו וכי היא חושדת כי התובע גרר רכבים על דעת עצמו על מנת להעמיד את הנתבעת בפני עובדה גמורה ולחייבה בסכומים גבוהים.

3.         במסגרת הבאת הראיות העיד התובע והובאו מטעמו שני עדים נוספים, מר יוסף עובד ומר אברהם לוי, שעל פי עדותם עבדו יחד עם התובע בפינוי הרכבים ובגרירתם משטח שיפוט הנתבעת אל המגרש שבו אוחסנו.

            מטעמה של הנתבעת העידה הגב' אורלי ירדן. 

4.         מעדותם של התובע והעדים מטעמו התברר כי גרירתם של הרכבים משטחי הנתבעת נעשתה בהתאם להנחיות מחלקת הפיקוח של הנתבעת. העד, מר יוסף עובד, העיד כי בכל בוקר הגיע למוקד העירוני ושם התלווה אליו פקח או מישהו מטעם הפיקוח וכי לא גרר רכב אם לא היה פקח במקום (עמ' 7 שו' 19- 23). גם העד, מר אברהם לוי, אישר בעדותו כי הגרירה בוצעה בהנחיית פקחים שהיו צמודים אל הגוררים וכי הפקח הצביע לגוררים על הרכב שיש לגרור (עמ' 9 שו' 21-23).

            עדותם של עדים אלה לא נסתרה. הנתבעת, שהתצהיר מטעמה נחתם כחודשיים לאחר שהתובע הגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו, בחרה שלא להביא לעדות איש מטעם המחלקת הפיקוח או את מי מהפקחים ו/או העובדים שעבדו בתקופה הרלוונטית במחלקת הפיקוח.

5.         עדותם של העדים מטעמו של התובע, כמו גם עדות התובע עצמו, הותירה רושם מהימן מאוד ולא נסתרה כלל. עדות התובע היתה מפורטת ואמינה.

6.         לעומת עדות התובע, שנתמכה, כאמור, בעדות שניים מהגוררים שעבדו עימו, בחרה הנתבעת להביא לעדות מטעמה אך ורק את עדותה של הגב' אורלי ירדן, שעל פי הגרסה שפורטה בתצהירה, מונתה על ידי גזבר ומזכיר הנתבעת לטפל בנושא הרכבים שגרר התובע, רק לאחר שהתעוררה מחלוקת עם התובע.

            עדות העדה מטעם הנתבעת הותירה, לצערי, רושם בלתי מהימן. בעוד שמתצהירה ניתן היה להבין שלא היתה מעורבת כלל בהתקשרות עם התובע ובמה שארע טרם מינוייה לטפל בנושא הרכבים שגרר התובע (סעיף 2 לתצהירה), נמסרה בעדותה גרסה שונה לחלוטין.

7.         בעדותה, טענה כי כבר במועד קבלת החשבונית הראשונה מהתובע, היתה עדה, לכאורה, להפתעתו של גזבר הנתבעת (עמ' 21 שו' 20-26). 

            בעדותה טענה גם כי עוד במועד הזמנת הגרירה, או בסמוך לכך, שוחחה עם מר שאול חזקיאל  מנהל מחלקת הפיקוח וזה אמר לה כי הוציא הזמנה לגרירת הרכבים והיא אף ראתה שהוא הולך ומבקש הצעות מחיר. העדה גם העידה כי ישבה עם החשב של הנתבעת ביום שבו הגיש מר חזקיאל את ההזמנה (עמ' 22 שו' 9-15).